מי זה עידן הרבט?

הדבר שזוכרים

בכל פרויקט נוצרים הרבה פריטים, אבל תמיד יש אחד שהוא המרכזי. זה שמרגישים כשנכנסים, וזה שנשאר איתך אחרי שיוצאים. בדרך כלל זה גם הדבר שאף אחד עוד לא יודע איך בונים.

שם אני שם את כל הכוח שלי.

האלמנט שייך למקום. אתם נותנים לו את הקו, ואני דואג שהוא יעמוד.

אם יש לכם הדמיה כזאת

אתם מכירים את הרגע. הלקוח התאהב בהדמיה, ובמרכז שלה יש דבר שאף אחד מהשותפים לפרויקט לא בנה קודם.

הקבלן לא יודע לתמחר אותו, היזם שואל כמה זמן זה ייקח, ואף אחד לא אומר בביטחון "זה ייבנה, ככה, בתקציב הזה".

אלמנטים כאלה נופלים בין האדריכל, היזם ובעלי המקצוע, כי לכל אחד יש חלק ואף אחד לא מוביל את הכול. בסוף מוותרים עליהם, או מנמיכים אותם עד שמה שנבנה רחוק ממה שהתכוונתם. אני נכנס בדיוק לשם.

מה הבנתי ברובינשטיין

דנה מאוברזון אדריכלים רצתה גוף מרחף מעל דלפק הלובי של בית רובינשטיין, בגובה 7 מטר: גלים של בד, נקיים ואורגניים, שמשמשים גם מסך לווידאו ארט. אף אחד מהמעורבים לא בנה דבר כזה קודם.

בחרנו את הבד ובדקנו איך הוא מתנהג באור, בנינו מסגרת לכל יריעה ופרופילי אלומיניום מעורגלים, ותכננו תלייה נסתרת שמהנדס הקונסטרוקציה אישר. כל רכיב אושר לפני הייצור.

שם הבנתי מה התפקיד שחסר: מישהו שמבין את הכוונה של האדריכל, מפרק אותה אחורה לחומר, לחיבורים ולאישורים, מאחד סביבה את כל בעלי המקצוע, ונותן לכולם ודאות במחיר, בזמן ובהתקנה.

איך זה התחיל

הגעתי ללימודי עיצוב תעשייתי ב-HIT בוגר, וידעתי מה מושך אותי. מהשנה הראשונה הייתי בסדנה מהבוקר עד הערב, שכרתי לצידה סדנה בחוץ, והתחלתי לקחת עבודות. זה היה ב-2016.

שם למדתי לחשוב דרך הידיים. בשנה השלישית נתקלתי בדיבל גבס, צינור מתכת שמשנה צורה כשמבריגים אותו. חתכתי צינורות, החלשתי וחיזקתי אותם, עברתי לגלילי קרטון, עד שאחת הצורות הזכירה לי גזייה. משם עבדתי אחורה, עד גזייה שנפתחת ונסגרת מתוך גליל מתכת אחד.

אחריה הגיעה במת התופים של E-DRUM: מתופף באמצע, ותופים, אור ומכניקה סביבו ב-360 מעלות, על במה שמתפרקת ונכנסת לוואן.

שניהם זכו בפרסי A' Design באיטליה, ומהם נולדה השיטה שלי: לוקחים רעיון שנראה כמעט מופרך, מתחילים לחקור עם החומר, ונותנים לו לדבר. ואז חוזרים אחורה אל הרעיון, ומתרגמים אותו לדבר שעומד במקום.

איך אני עובד

מי בונה את זה?

עם השנים בניתי רשת של בתי מלאכה ומפעלים מהשורה הראשונה. אלה אנשים שמבינים חומר ועיצוב, מתרגשים מדבר שעוד לא נעשה, ואוהבים למתוח את הגבולות. כשאין מי שמייצר משהו, אני בונה בעצמי את הכלים, הג'יגים והמכונות.

• הדפסת תלת-ממד בבטון ובפלסטיק
• חיתוך לייזר
• חיתוך בסילון מים
• כרסום CNC
• זרוע רובוטית
• ערגול וכיפוף
• יציקות
• הזרקת פלסטיק
• משיכת מתכת
• כבישה בלחץ
• זכוכית
• עיבוד אבן
• פרזול

מחוץ לסטודיו

אני גולש גלים, והלוח זמנים שלי נקבע לפי התחזית. הים מזכיר לי שאנחנו טיפה קטנה בתוך כל הים, ובאותו זמן הים כולו נמצא בטיפה. ככה אני רואה גם ייצור: כמו בטבע, שום דבר לא נוצר לבד.

מה כבר עשיתי

הלובי של בית רובינשטיין עם אוברזון אדריכלים · מסעדת ויוי · חדר הדוגמה של ישרוטל בית השקם · הפודיום באודיטוריום של ארנון, תדמור-לוי עם אורבך הלוי אדריכלים · פרסי A' Design, LIT ו-SIT

שאלות שאדריכלים שואלים אותי