מדריך ממי שעובד עם כולם
ייעוץ ראשוני בחינם, בלי התחייבות ←בקצרה: אדריכל מתכנן את הבניין עצמו, את השלד, את החלוקה ואת ההיתר. מעצב פנים מתכנן את החיים בתוך החלל: חלוקה פנימית, חומרים, תאורה, ריהוט ואווירה. מעצב תעשייתי מתכנן אובייקטים ואת הדרך לייצר אותם. בפרויקט אדריכלי הוא זה שמתכנן את הדבר שאין בשום קטלוג, כמו מדרגות, מעקה, גוף תאורה או קיר, ומוביל אותו עד הייצור וההתקנה. מעצב גרפי מתכנן את השפה החזותית: לוגו, שילוט, צבע וטיפוגרפיה.
אני עידן הרבט, מעצב תעשייתי. מאז 2016 אני עובד ברצף עם אדריכלים, מעצבי פנים, יזמים וקבלנים, בעולמות של בנייה, עיצוב, ייצור, אמנות וביצוע. למדתי שהשאלה "את מי מהם צריך" פחות חשובה מהשאלה איך הם עובדים יחד. כל אחד רואה עולם אחר לעומק, והפרויקט יוצא הכי טוב כשהם מדברים.
| מקצוע | מה הוא מתכנן | השאלה שהוא שואל | תואר וחוק | היתר בנייה | דוגמה מפרויקט שלי |
|---|---|---|---|---|---|
| אדריכל | הבניין: שלד, חזיתות, חלוקה, מעטפת | איך הבניין עומד, ומה מותר לבנות כאן | התואר מוגן בחוק המהנדסים והאדריכלים. רק מי שרשום בפנקס רשאי לשאת אותו | עורך את הבקשה | אוברזון אדריכלים, לובי בית רובינשטיין |
| מעצב פנים | החלל מבפנים: חלוקה, חומרים, תאורה, ריהוט | איך חיים פה, ואיך זה מרגיש | B.Des, 4 שנים (למשל שנקר, HIT) | לא | דנה קולין, מעקה המדרגות בדופלקס |
| מעצב תעשייתי | אובייקטים ואת שיטת הייצור שלהם | איך זה נבנה, ממה, ואיך זה מחזיק | B.Des, 4 שנים (למשל בצלאל, שנקר, HIT) | לא | אני, בכל הפרויקטים בעמוד הזה |
| מעצב גרפי | שפה חזותית: לוגו, שילוט, צבע, טיפוגרפיה | מה זה אומר, ואיך מזהים את זה | B.Des בתקשורת חזותית, 4 שנים (למשל שנקר, HIT) | לא | המיתוג של ויוי, שחרטתי בפליז |
אוברזון אדריכלים הגיעו עם הדמיה של אלמנט שמרחף מעל הדלפק בלובי של בית רובינשטיין, בגובה 7 מטר, ושאלו אותי איך בונים את זה. תליתי כמה סוגי בדים בתוך הלובי והקרנתי עליהם, כי באור הטבעי של הלובי בד שקוף מתנהג אחרת מאשר בחדר חשוך. יחד הגדרנו את גודל האלמנט, את החומרים ואת שיטת התלייה. לכל אחד מ-11 הבדים המצאתי מחבר שתופס ומותח בלי כפל ובלי תפר, ואת התלייה אישר מהנדס קונסטרוקציה. אליו מגיעים עם נתונים ביד.
שירי היימן בחרה לקיר הטלוויזיה אריח עם חצאי עיגולים בשוליים, שיוצרים חורים בשורות קבועות. ראיתי בחורים האלה רשת מוכנה: מוטות נירוסטה בקוטר 17 מ"מ נכנסים לחורים שבין האריחים, ועליהם יושבים המדפים. אין מסילה, ואין זווית גלויה. את הקומפוזיציה קבענו יחד. הקונספט נשאר שלה, ואני לקחתי את התכנון לייצור.
בדופלקס בתל אביב, דנה קולין הביאה בריף: מעקה מעוצב שמתחבר למאחז היד, ואחידות בין שתי הקומות. הצגתי כמה כיוונים שאפשר לבנות במקום הזה, ויחד בחרנו בעיגולים. בבית שבנה קבלן אין קיר ישר, ולכן לקחתי את המידות מהמקום ולא מהתוכנית, והתקן נכנס לתוך העיצוב, בלי שזה ירגיש כמו מעקה בטיחות.
במשרדים של EDGE 226 בפארק המדע, מעצבת הפנים אביגיל פרידמן הביאה אותנו לקיר הכניסה. הלוגו כבר היה קיים, ובמקום להגדיל אותו ולתלות אותו, פירקתי אותו לאותיות, למשולשים ולזיגזג, והרכיבים נחתכו ב-CNC. לקיר מגיעים שלושה מסדרונות, ולכן תכננתי עומקים כך שמי שמגיע מכל מסדרון פוגש את העבודה בנפח אחר. זה בדיוק המפגש בין עיצוב גרפי לחלל: השפה של המותג נשארת אותה שפה, והיא הופכת לאובייקט.
במרכז פרס ביקשו פינת ישיבה לסיורים הארוכים, לצד הקיר של הגלריה לחדשנות. ספסל ליד הקיר היה קוטע את המרחב ומסתיר עוד יותר, ולכן הצעתי לחצוב חלון בקיר ולשים את הספסל בתוכו. כשמה שביקשו לא פותר את הבעיה, אומרים את זה ומביאים חלופה, וזה חלק מהעבודה המשותפת.
אני מעצב תעשייתי, אבל אני מבין גם בגרפיקה, בעיצוב פנים, בחלל, בבנייה, בתאורה, בצבע, בארגונומיה ובאנשים. ככה אני מדבר עם כל אחד בשפה שלו. כשאני מבין למה האדריכלית בחרה קו מסוים, אני יודע לשמור עליו גם כשהחומר מתנגד. כשאני מבין את הלוגו, אני לא מגדיל אותו. אני מפרק אותו, כמו ב-EDGE. וכשאני מבין איך אנשים זזים בחלל, אני רואה את מה שלא כתוב בבריף, כמו במרכז פרס.
בויוי זה עבד הפוך. מעצבות הפנים נעמי קפלן ורעות רבחון הובילו את החזון, ואני תכננתי, הפקתי וייצרתי. הלוגו של המסעדה עדין, ולכן ייצרתי כרסם מיוחד בעובי 1.5 מ"מ כדי לחרוט אותו בפליז, בלי לאבד אף קו. הקונספט והקרדיט נשארו אצל המעצבות, כמו שצריך.
אף אחד מהם לא "מעל" האחרים. כל אחד אחראי על משהו אחר:
לבנייה ולהיתר צריך אדריכל, ולכל מה שנוגע ביציבות צריך מהנדס. מעצב פנים מביאים כשרוצים שהבית יתוכנן מבפנים לפי האופן שבו אתם חיים. מעצב תעשייתי מביאים כשיש בבית דבר אחד שלא קיים בקטלוג, כמו מדרגות, מעקה, נברשת לחלל כפול או קיר טלוויזיה, ורוצים שהוא ייבנה בדיוק כמו בהדמיה.
לא תמיד צריך. כשהאלמנט עוד לא קיים בשום מקום, מישהו צריך להמציא איך בונים אותו, להכין קבצים, לבנות דגם ולהוביל את הייצור וההתקנה. אני נכנס בשביל הדבר הזה, והקונספט נשאר אצל המעצבת.
מחיצות שאינן חלק מהשלד, תקרה מונמכת ופתחים בקירות פנימיים לא דורשים אדריכל רשוי, לפי התקנות. שינוי בשלד, או בקשה להיתר, עוברים דרך אדריכל ומהנדס.
שניהם רשומים בפנקס המהנדסים והאדריכלים. אדריכל רשוי צבר שלוש שנות התמחות אחרי הרישום ועבר בחינות, ורשאי לערוך בקשות להיתר לכל מבנה. אדריכל רשום רשאי לערוך בקשות רק למבנים פשוטים.
התואר "אדריכל" מוגן בחוק. מי שלא רשום בפנקס לא רשאי לשאת אותו, וגם לא תואר דומה עד כדי להטעות. מי שלמד עיצוב פנים הוא מעצב פנים.
ארגון העיצוב העולמי (WDO) מגדיר עיצוב תעשייתי כתהליך של פתרון בעיות שיוצר מוצרים, מערכות, שירותים וחוויות. רוב המעצבים התעשייתיים עובדים על מוצרים לייצור סדרתי. אני עובד על הדבר החד-פעמי בתוך חלל: גוף תאורה ללובי, מעקה, קיר, פודיום. השיטה אותה שיטה: חוקרים, בונים דגם, בודקים, ורק אז מייצרים.
כל אחד על החלק שלו. על האלמנט שאני מתכנן ומייצר אני אחראי מהקבצים ועד אחרי ההתקנה, כדי שלא תהיה שאלה למי להתקשר.
עיצוב פנים, עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית הם תארים של 4 שנים (B.Des), למשל בבצלאל, בשנקר וב-HIT. אדריכלות היא תואר אחר, שמוביל לרישום בפנקס. אם אתם אוהבים לגעת בחומר, לבנות דגם ולראות איך דברים מחזיקים, תבדקו את עיצוב התעשייתי. אני למדתי ב-HIT, ומהשנה הראשונה הייתי בסדנה מהבוקר עד הערב. איפה ללמוד: השוואה בין המוסדות ←
זה תלוי באלמנט. לכן אני מתחיל בשיחה חינם, ואם ממשיכים, ב"מפת ודאות", שנותנת טווח מחיר ולוח זמנים כתובים לפני שמתחייבים לייצור.
רוצים לראות עוד פרויקטים כאלה, מהסקיצה ועד ההתקנה? באינסטגרם @studio_herbet · כל הפרויקטים ←
שיחת ייעוץ · 30 דקות · בחינם
האלמנט שדמיינתם נבנה כמו שתכננתם, עם תקציב ולוח זמנים שאתם יודעים מראש, וכתובת אחת מההדמיה ועד ההתקנה. בשיחה של 30 דקות נעבור על מה ששלחתם, ותצאו עם כיוון: מה אפשר לבנות, מאיזה חומר, ומה הצעד הבא.
ייעוץ ראשוני בחינם, בלי התחייבות ←
@studio_herbetעידן הרבט, מעצב תעשייתיחיבורים, דגמים וימי התקנה, מהסדנה ומהשטח.
