סטודיו הרבט אפיין, עיצב, ייצר והתקין את הספסל של התחנה האחרונה בסיור: ספסל מעץ אלון שמוטמע בחלון שנחצב בקיר הגבס שבמרכז הגלריה, פונה לשני הצדדים, עם ציטוט של שמעון פרס חרוט במשענת וכל הקונסטרוקציה בתוך הקיר.

ספסל לצד קיר ארוך היה מרגיש מנותק, קוטע את המרחב ומסתיר עוד יותר את הגלריה. חלון בקיר עם ספסל בתוכו פותח מבט לשני הצדדים, נראה מכל מקום בגלריה, ומאפשר לשבת בלי לחסום את המעברים ואת המוצגים.

מתכננים הכול מראש: מפרקים את הקיר, פותחים את המסגרת ומתקינים את הספסל בתוך חלון זמנים קצר שבו הגלריה סגורה, כך שכשהיא נפתחת שוב, הכול נראה כאילו תמיד היה שם.

כן. אלמנט לחלל ציבורי צריך להחזיק עשרות אלפי מבקרים בשנה, להתאים לנגישות ולתחזוקה, ועדיין להיות חלק מהסיפור של המקום. בדיוק בשביל זה מתחילים באפיון.

אומרים את זה, ומביאים חלופה. במרכז פרס ביקשו ספסל ליד הקיר. בסיור בשטח התברר שספסל כזה יקטע את המרחב ויסתיר עוד יותר את הגלריה, ולכן הצעתי לחצוב בקיר חלון ולהטמיע בו את הספסל.

מהסיפור של המקום. רציתי שהנוכחות של שמעון פרס תורגש בגלריה בשקט, בלי להתחרות במוצגים, אז בחרתי משפטים שלו, תרגמתי לעברית, לאנגלית ולערבית, ובחרתי משפט אחד באנגלית שמדבר לכל מי שמגיע. בשביל אותו שקט נבחר עץ אלון.

כי שם רואים את מה שלא מופיע בבריף: איך אנשים עוברים, מה חוסם את המבט, ומה צריך להישאר נגיש. בגלריה הסיור הוא שהפך את הבקשה לספסל לרעיון של חלון בקיר.