גוף תאורה לתקרה גבוהה או לחלל כפול: מה בודקים לפני שתולים

חמש שאלות לפני שתולים

1. למה מעגנים, ומה יש מעל התקרה?

בתקרה גבוהה יש בדרך כלל תקרה מונמכת או למלות, ומעליהן צנרת ותעלות. ברובינשטיין עברה צנרת מעל תקרת הלמלות. מיפיתי איפה כל חלק נתלה, וקבעתי גשרים ומעקפים סביב הצנרת. התושבות קובעו לתקרת הבטון, לא לתקרה המונמכת.

2. כמה זה שוקל, ומי מאשר?

את העיגון מאשר מהנדס קונסטרוקציה, ואליו מגיעים עם נתונים ולא עם רעיון: המשקל של כל יחידה, נקודות התלייה והמרחקים ביניהן. ברובינשטיין היחידות שקלו 6.6 עד 22 ק"ג. פרט התלייה שאושר קבע מתלה כל 80 עד 100 ס"מ, עד 150 ק"ג לכל מתלה, וקצה חופשי של 50 ס"מ לכל היותר. את החישוב עושה המהנדס, ואני מכין לו את הנתונים.

3. איך התלייה נשארת נסתרת?

אם רוצים שהגוף ייראה מרחף, מתכננים את זה לפני הייצור. ברובינשטיין למלות התקרה פורקו, התושבות קובעו לבטון, והלמלות הוחזרו כך שהחיבורים נשארו מעליהן. מקום כל קידוח סומן בלייזר על הרצפה, וכל המחברים נשארו מעל הלמלות.

4. באיזה סדר מתקינים?

בגוף שבנוי משכבות, השכבות שצמודות לקיר נשארות בלי גישה מהרצפה אחרי שהקדמיות עולות. לכן תכננתי את ההתקנה מהסוף להתחלה. לפני התלייה, כל יחידה הורכבה על רצפת הלובי מעל שרטוט בגודל 1:1, ונבדקה מול הקיר.

5. איך מגיעים אליו אחרי ההתקנה?

בגובה של 7 מטר כל עבודה דורשת במת הרמה. ברובינשטיין הבד נמתח על המסגרות משתי במות הרמה. לכן כבר בתכנון שואלים איך תיעשה החלפה, ניקוי וכיוון, ומי יעשה אותם.

בחלל קטן יותר, אותה שיטה

בוויוי בדיזנגוף, נברשת פליז עם ארבע זרועות תלויה מעל הבר. היא שורטטה עם מידות מלאות, יוצרה והורכבה בסדנה, ורק אז עלתה לתקרה. השיטה לא תלויה בגובה: מגדירים את הגוף לפני שיש מחיר, בודקים בחלל עצמו מה לא בטוח, מרכיבים בגודל אמיתי, ומגיעים למהנדס עם נתונים.

מי עושה מה

• האדריכל או מעצבת הפנים: הקונספט, המיקום והאפקט בחלל.
• מהנדס הקונסטרוקציה: מאשר את העיגון ואת פרט התלייה.
• החשמלאי: הזנה ונקודת חיבור.
• אני: מתכנן את הגוף ואת התלייה, מכין למהנדס את הנתונים, מייצר, ומוביל את ההתקנה עד שהגוף תלוי.